שורה את עזריה הנדסה נ' פועלים בע"מ

פסק דין

בפני ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בבאר שבע (כב' השופט גד גדעון), מיום 11.3.13, בתא 13874-08-10, לפיו קיבל את תביעת המשיבה וחייב את המערערת לשלם לה את הסכום הכספי אותו הפחיתה מן החשבונות שהוצגו לה לתשלום, למעט חיוב עבור ביצוע עבודות החלקת בטון.

אין חולק כי בין המערערת למשיבה נקשר הסכם לפיו התחייבה המשיבה לספק למערערת עובדים מיומנים לביצוע עבודות בניה, במסגרת פרויקט שביצעה המערערת באתר עבודה ברמת חובב.

המשיבה עמדה בתנאי ההסכם וסיפקה פועלים בהתאם לנדרש ובהתאם הגישה חשבונות לתשלום למערערת.

המערערת שילמה את מלוא החשבונות לתשלום שהומצאו לה עד לחודש מרץ 2010. או אז, החל מחשבונית חודש פברואר 2010 ועד חשבונית מאי 2010 שילמה המערערת את החשבונות באופן חלקי (בשיעור מופחת של 5%) בטענה כי המשיבה זייפה נתונים בכרטיסי העבודה של העובדים, על דרך של רישום מספר חריג של שעות עבודה של עובדים, טענה אותה הכחישה המשיבה.

פניות חוזרות של המשיבה אל המערערת לשלם את מלוא הסכום לא נענו ועל כן הוגשה התובענה.

במסגרת כתב ההגנה התגוננה המערערת בטענה כי המשיבה לא הרימה את הנטל להוכיח את היקף שעות העבודה בפועל של פועליה, במהלך תקופת ההתקשרות, לנוכח טענת זיוף שהעלתה כלפי המשיבה ועל כן רשאית היתה להפחית את הסכום האמור. כן טענה כי המשיבה הפרה את התחייבויותיה על פי ההסכם, כאשר סיפקה עובדים באיכות מקצועית ירודה.

בית המשפט קמא דחה את טענות המערערת לעניין איכותם המקצועית של הפועלים וכן קבע כי טענת הזיוף של שעות העבודה לא הוכחה על ידי המערערת ועל כן לא עבר נטל ההוכחה אל המשיבה להוכיח אמיתות שעות העבודה על בסיסן הוצאו החשבונות. בהתאם, חייב את המערערת להוסיף ולשלם למשיבה את הפרשי החשבונות שלא שולמו כשהוא מקבל טענת הגנה אחת הנוגעת לחיוב בגין ביצוע עבודות החלקת בטון כשלגבי חיוב זה קבע כי המשיבה לא הרימה את הנטל להוכיח זכותה לתשלום האמור.

במסגרת הערעור שבפני צמצמה המערערת את טיעוניה בטענה משפטית והיא כי שגה בית המשפט קמא כאשר דחה את טענתה בדבר זיוף החשבונות ולא הותיר את נטל ההוכחה על כתפי המשיבה להוכיח אמיתות החשבונות שמסרה לתשלום.

חזרה המערערת וטענה בפני כי הימנעות המשיבה מהמצאת כרטיסי העבודה המקוריים אותם ממלאים העובדים משמשת כנגדה, לנוכח המחלוקת סביב היקף שעות העבודה של העובדים, בחודשים פברואר עד מאי 2010.

לטענת המערערת נוכח העובדה כי הוכיחה טענת זיוף רישום של שעות עבודה עובר נטל ההוכחה לפתחה של המשיבה ולהוכיח בראיות אלו פועלים עבדו, מתי הם עבדו וכמה שעות עבודה עבדו. לטענתה מקום שהמשיבה כשלה בהבאת ראיות אלו והסתפקה בעדותו היחידה של מנהלה, שיש לראותו כמעוניין ראשי בתוצאות המשפט, ומבלי שלעדותו נוסף כל סיוע, אך נכון היה לקבוע כי המשיבה לא עמדה בנטל ההוכחה הרובץ עליה.

עוד טענה כי די בתשתית הראייתית שהניחה לבסיס טענת הזיוף בכרטיסי העבודה של העובדים כדי להעביר את הנטל ההוכחה אל כתפי המשיבה דבר שלא נעשה.

לאחר שחזרתי והפכתי בטענות הצדדים אני סבורה כי דין הערעור להידחות.

בין הצדדים, כאמור, נחתם הסכם לפיו התחייבה המשיבה לספק למערערת פועלים לביצוע עבודה קבלנית ברמת חובב. על פי ההסכם שבין הצדדים, הוסכם כי המשיבה תגיש חשבונות לתשלום בסיום כל חודש כאשר החשבונות יבדקו על ידי מהנדס המערערת והתשלום יבוצע בהתאם. בפני בית המשפט קמא הוכח כי חשבונות המשיבה שהוגשו לתשלום עד חודש ינואר 2010 (כולל) שולמו במלואם על ידי המערערת. כן הוכח כי המערערת שמרה ברשותה עותקים מכרטיסי העבודה שהוגשו אליה לאישור.

בית המשפט קמא דחה את טענות המערערת לפיה החשבונות החודשיים הינם בבחינת חשבונות ביניים המשולמים על חשבון וקבע כי הדבר לא הוכח וכי מדובר בהתחשבנות חודשית שכנגדה מבוצע התשלום. המדובר בקביעה עובדתית בנדון שאין להתערב בה.

לכשנדרש בית המשפט קמא לטענת הזיוף של כרטיסי העבודה מחודש פברואר 2010 ואילך קבע הוא כי טענת זיוף מחייבת מידת הוכחה מוגברת, ועל כך אין חולק (ראה ע"א 7456/11 מוריס בר נוי נ' מלכי אמנון (ניתן ביום 11.4.13) ). אולם, במישור העובדתי קבע, כי לא הוכחה טענה זו מאחר ולא סמך על עדותו היחידה של עד המשיבה בנדון, מר עבד אל פאתח איברהים, מה גם שטענת הזיוף שנשמעה מפיו לא בוססה בראיות כשאת גרסתו כי החזיק ברשותו צילום של כרטיסי העבודה החשודים בזיוף ושמר אותם לצד הכרטיס המקורי אך איבד אותם, לא קיבל.

בית המשפט קמא גם נתן את הדעת לדבריו של העד לפיהם כרטיסי העבודה והמסמכים הרלבנטיים נמצאו ברשות המשיבה עוד בטרם הטיחה המערערת טענות של הפרת הסכם כלפי המשיבה שאז, לקביעת בית משפט קמא, נכון היה כי המסמכים הללו ישמרו בקפידה על ידי המערערת.

גם לגופה של טענה בחן בית המשפט קמא את טענת הזיוף שנטענה לגבי רישום של 20 שעות עבודה לעובד ודחה אותה לנוכח עדותו של המהנדס גלייזר לפיה העבודה התנהלה באופן אינטנסיבי במשך כ-4 חודשים גם בשעות הלילה. עוד ציין בית המשפט קמא כי למעט טענת הזיוף הספציפית של רישום 20 שעות עבודה בפנקס עבודה של פועל לא הוכחו זיופים נוספים על אף שכרטיסי העבודה הועברו לידי המערערת וזו לא טרחה לשמור עותק ברשותה.

לנוכח ממצאים עובדתיים אלו, עליהם עמד בית המשפט קמא, אין בידי לסייע למערערת. הוכח גם הוכח שכרטיסי העבודה של העובדים הועברו מידי חודש בחודשו לידי מהנדס המערערת שבחן את כרטיסי העבודה וכן את דרישות התשלום וכנגדם שולמו הכספים. ככל שביקשה המערערת להשיג אחר רישומי שעות העבודה היה עליה לרכז רישומים אלו בידיה ולהציגם והרי לא נמצא חולק כי כרטיסי העבודה של הפועלים עברו אישור המערערת שנהגה להחזיק ברשותה עותקים מכרטיסי עבודה אלו.

משלא הוכחה טענת הזיוף הנטענת במישור העובדתי אך נכון נדחתה טענת ההגנה של המערערת.